אופירה שלום,
עברו שבועיים מאז נפגשנו והפנית אותי לאתר שהוקם לזכרו של אורן,
הפתק ובו הכתובת היתה על שולחני ולא העזתי להכנס,היום בדיפדופי באינטרנט,צדה עיני את כתובת האתר(ערן פשוט הכניס אותה ביוזמתו למועדפים שלנו.)
חולפת שעה חיוכו של אורן אינו מרפה ממני,האם את מאמינה שאין שבוע שאיני חושבת עליו?

….הכרתי את אורן מגיל צעיר,עת שוטט במתנ"ס באימוני הכדור סל ובקייטנות ,תמיד בחר בניגוד מדהים לגודלו הפיזי-להצטרף לקבוצת הקטנטנים,אז חשבתי שמשיכתו זו היא בזכות המדריכות החתיכות…
לימים קלטתי שזה היה פשוט המקום בו הוא יכול היה לשוב ולהיות הילד ,השטותניק,המצחיק,הקליל ,שמתנדנד במלוא כוחו על הנדנדה הכחולה בפעלטון,מתאבק ומתגלגל עם ילדי הגן על המזרון וצוחק וצוחק בלי חשבון.
החוויה לראות את אורן,ניצן שמנמן גדל ומתפתח לפרח מדהים,עלם יפה,חתיך הורס,קסם של איש -היתה מהמיוחדות שחוויתי. אורן היה בעיני אז סמל לאיש שבלע את החיים,היתה תחושה שתמיד רצה להספיק עוד ועוד.. כאילו הרגיש שהזמן קצר.
יש בחיים אנשים שהמפגש איתם יוצר בך תחושה של קשר מיוחד,אורן היה אחד מאלו שנכנסו לי לנשמה,היתה בו חן ונעימות,הלה שאפפה אותו,שקשה לי אפילו להסבירה במילים .עקבתי מהצד אחר התפתחותו,האהבות,הגיוס לצבא,מידי פעם היה קופץ לבקר במתנ"ס מתעניין ,שואל משתף,בבגרות וברגישות.
….התזמון המטורף של הגורל שקטע את חייו בדיוק ביום הולדתי ה40 ממשיך ומחבר אותי למי שהוא היה עבורי,אפשר שאם הייתי מאמינה בגלגול נשמות כאילו הינו נשמות אחיות.
אין מילים לנחם,אין דרך לשנות, המדריך למתאבל שכתבת ברגישות כה רבה -עוזר ולו במעט לנו כסביבה קרובה-רחוקה לנסות ולהבין את גודל האובדן ועל כך תודה לך.
מאמינה שהאתר המיוחד שהקמתם מהווה הנצחה ראויה לאורן,הילד,הנער,האיש הענק הזה,
ומהווה מעט נחמה לנשארים ולאלו שלא זכו כמונו להכיר קצת מקרוב אדם מדהים,מוכשר,רגיש ואוהב בעל נשמה ענקית.
אוהבים אותכם חושבים על אורן ועליך הרבה,
שמחים בחיים החדשים שיצרתם ובבחירה שלכם להמשיך הלאה
שלכם תמיד,
נירה וגם ערן הוסמן