פעם מזמן מזמן, אני ואורן הלכנו הביתה יחד בחזרה מאולם הכדורסל, אז עוד לא ידענו דבר אחד על השני והלכנו לאט אורן החזיק ודחף את האופניים שלו ואני על המדרכה ודיברנו ודיברנו ודיברנו ואני לא רציתי שההליכה הזו תגמר…

כשהגענו לפינת הרחוב שלי עמדנו בצומת השקטה ההיא, כבר החשיך והיה קר אבל אנחנו דיברנו ודיברנו ודיברנו. פתאום התחיל לרדת גשם ואני התעצבתי כי ידעתי שעכשיו אין ברירה ונאלץ ללכת הביתה אך כשהסתכלתי על אורן ראיתי שהוא מסתכל אל השמיים טיפות גשם נופלות לו על הפנים נוטפות לו מהשיער והוא- מחייך. לא הבנתי איך זה שהוא לא רץ ומחפש מחסה מהגשם… וככה כששנינו עומדים בפינת הרחוב במבול שאלתי את אורן למה הוא מחייך ואורן הסתכל אליי ואמר "תראי שקמה, יורדים מים מהשמיים". ברגע הזה ידעתי לראשונה בחיי, מהי אהבה.
המון דברים קורים בעשר שנים… שינויים אין ספור. אנחנו גדלים, מתפתחים, משתנים. בעשר השנים האלו הלכתי עד קצה העולם וחזרה, פגשתי אנשים שונים, ראיתי נופים אחרים, הגעתי לקיצוניות זו או אחרת. גדלתי. בהתחלה אורן היה איתי בכל מקום, בכל נוף, בכל שיחה, בכל שיר. אחר כך אורן היה לידי אך לא איתי… הרבה אמרו לי אז שהזמן מרפא אך אני למדתי שהזמן אינו מרפא הזמן- משכיח. ועם התכונה הזו של הזמן נעלמים להם אט אט דברים יקרי ערך כמו מראה של חיוך, ניחוח, קול של צחוק, תחושה של מגע, כל אותם הדברים שאנו משייכים לאדם. רק בשנים האחרונות בחיי, הבנתי שלא הזמן הוא התרופה, רק אנחנו יכולים לרפא את עצמנו… מתוך קבלה מתוך הבנה. השנה אני ואורן עשינו שולם אחרי שנים של עליות וירידות, מלחמות ואין סוף תהפוכות.. רק אדם שאיבד את מי שהיה בזמנו כל עולמו יכול להבין את מורכבותה של מערכת היחסים עם אדם שאינו.
היום אני כבר גדולה, ככה בטח אורן היה חושב.. ואני מבינה יותר, אני יודעת שאורן תמיד יהיה חלק ממני כי הריי גם בהייתו בחיים וגם בהעדרו אורן עיצב חלק ממי שאני היום והוא חלק מיוחד ביותר. לפעמים אני שומעת שיר ופתאום מחסירה פעימה, לפעמים אני מדברת על מה שקרה ולפעמים מדברת על מי שהיה, לפעמים כשמישהו מספר שהוא נוסע לפרו אני לרגע משתתקת.. לפעמים אני רואה מרחוק מישהו שדומה לו וחושבת מה היה אילו.. לפעמים אני עצובה ולפעמים אני שמחה אם עולה זיכרון יפה ששכחתי כבר מזמן, אך כל אלו קורים היום רק לפעמים.. רק דבר אחד לא השתנה, דבר אחד מלווה אותי בכל מקום ובכל תקופה. בכל פעם שאני הולכת ברחוב ופתאום מתחיל לרדת גשם אני עוצרת לרגע, מסתכלת לשמיים, מחייכת וחושבת- "תראה אורן, יורדים מים מהשמיים….."