ילד אהוב שלי
מותך כל כך רחוק
וכל כך קרוב,
הגוף כואב לראות אותך
לשמוע את צחוקך,
לזכות לחיבוק האמיץ שלך,
להיות איתך.

כל כך הרבה חיים
חולפים בלעדיך,
ושוב מגיע האביב
וכל הפריחה המדהימה
מחדדת את מותך הנורא
באביב-
אביב חייך
אביב אהבתך
אביב.
כמה ניגוד יש במילים
מוות באביב
כמו הניגוד שבין הילד היפה שהיית
לאין, לחלל, לריק שבמותך.
אמרתי מיליון פעם
ולא אתעיף מלאמר שוב
יכולת לכבוש את העולם!!!
וההחמצה של החיים שלא חיית
האהבות שלא חוית
המאוויים שלא הגשמת
ההחמצה כל כך כואבת.
נדמה לחשוב שחמש שנים
זה זמן מספיק להתרגל,
להתרגל לכאב, לגעגוע,
לעובדת מותך
ואכן יש ימים שזה מצליח לי..
אבל יש ימים
בהם כל ההגנות,
שאני בונה ומתחזקת,
מתפוגגות
ופצע מותך מדמם ושורף ומכאיב
ושחור.
כמעט כל לילה אני מדברת איתך
ומבקשת ממך שם למעלה
לשמור עלינו כאן.
תמיד היית הדואג והאכפתי,
אז אל תרפה ממשמרתך
ושמור לי
על איל ואלון ואורי ורוני
שמחזיקים אותי חיה ותוססת
בלעדיך.
ולך – שיהיה כל השקט והטוב
שהעולם הבא יכול לתת
אוהבת
אמא